7 אֶלָּא אִי אִיתְּמַר, הָכִי אִיתְּמַר: שְׁכִיב מְרַע שֶׁאָמַר ״מָנֶה לִפְלוֹנִי בְּיָדִי״, וְאָמְרוּ יְתוֹמִין: ״חָזַר וְאָמַר לָנוּ אַבָּא: פָּרַעְתִּי״ – נֶאֱמָנִין. מַאי טַעְמָא? אִדְּכוֹרֵי מִידְּכַר. ״תְּנוּ מָנֶה לִפְלוֹנִי״, וְאָמְרוּ יְתוֹמִין: ״חָזַר וְאָמַר אַבָּא: פָּרַעְתִּי״ – אֵין נֶאֱמָנִין. דְּאִם אִיתָא דְּפַרְעֵיהּ, לָא הֲוָה אָמַר ״תְּנוּ״.
8 בָּעֵי רָבָא: שְׁכִיב מְרַע שֶׁהוֹדָה, מַהוּ? צָרִיךְ לוֹמַר ״אַתֶּם עֵדַי״, אוֹ אֵין צָרִיךְ לוֹמַר ״אַתֶּם עֵדַי״? צָרִיךְ שֶׁיֹּאמַר ״כְּתוֹבוּ״ אוֹ אֵין צָרִיךְ לוֹמַר ״כְּתוֹבוּ״? אָדָם מְשַׁטֶּה בִּשְׁעַת מִיתָה, אוֹ אֵין אָדָם מְשַׁטֶּה בִּשְׁעַת מִיתָה?
